דניאלה אביב, ילידת תל אביב, מקום מגוריה עד היום. אם לשלושה: אייל ויעל הגדולים, שניהם בצבא, אייל לקראת שחרור וליעל יש עוד שנה, וחן הקטנה שבכיתה ב'. (נכון לפברואר 2005).

דניאלה עסקה בהוראה מגיל הגן… כשלימדה את הבובות שלה במיטת התינוקות שלה. שמה את כולם סביב מיטתה והרביצה בהם תורה. כשגדלה, הלכה לבית הספר, לימדה את הכיתה הוירטואלית שלה בסלון הבית, שהיה גדול מאוד. (גדלה בדירת גג בגורדון פינת ישראל'ס בין דיזנגוף לריינס, - דירה ענקית… ובה הכיתה הוירטואלית… סגרה את הדלתות ולימדה כשליד החלון היה הלוח וכל תלמידיה הדמיוניים ישבו בחלק השני של החדר.) כך היא עצמה למדה למבחנים בהיסטוריה, בתנ"ך ובשאר המקצועות העיוניים, אפילו בתיכון, כשהיא מלמדת את החומר לתלמידיה הלא נראים. (לא לספר… זה נשמע מופרע…)

בצבא, נשארה להדרכה בבה"ד 7 , ושם קיבלה את יסודות ההוראה. מערכי שיעור, ארגון ושליטה בשיעור וכו'. משם לסמינר לוינסקי, ואז שנה בגימנסיה הרצליה. אולם שם הבינה היא והממונים עליה, שלמרות שהיא מורה מעולה, היא פחות מתאימה לעבוד עם ילדים. ואז בנסיבות אישיות נכנסה לתחום אחר לגמרי… ועבדה בניהול מפעל קטן בתחום החשמל והאלקטרוניקה במשך כ-10 שנים. במסגרת זו למדה ניהול ושיווק, עבדה מול ספקים , לקוחות, בנקים , תחילת ה-ISO , עבודה מול האמריקאים , ראשית עידן המחשב במשרד ובתיב"ם, הנח"ש ידנית, ממוכנת ואז ממוחשבת, אינפלציה מטורפת ועוד ועוד ועוד. היסטוריה ופרה היסטוריה לדור ההיי-טק.

ואז שוב קרו דברים… ודניאלה החליטה לחבר את אהבת חייה עם ניסיון העבודה שלה, ונכנסה לתחום חדש - אנגלית לאנשי עסקים. כאן היא יכלה ליישם את האהבות, היכולות, הנסיון, הידע ותכונות האופי שלה לדבר אחד! יזמות בתחום ההוראה, פיתוח תוכניות לימוד, פיתוח שיטות הוראה, שיווק, ניהול, עבודה עם אנשים ועוד. וכך נולדו קורסים לאנשי עסקים, למעגל העבודה למזכירות ולמנהלי לוגיסטיקה, למנהלי כספים ולמנהלי שיווק. ובקורסים ומפגשים האישיים ידעה לשים דגש לא רק על האנגלית אלא גם על הנושאים העסקיים שבהם היה לה ניסיון. ואז השיעור הפך להיות לדיון עסקי פורה, והתלמיד יצא מהשיעור לא רק עם אנגלית טובה יותר אלא גם עם חומר למחשבה ועם טיפים.

ושוב שינוי. נפילת ההיי טק, הולכות ונמחקות להן מכללות ההיי טק, אינתיפאדה ומיתון. כל אחד נלחם את מלחמת ההשרדות שלו: הפרט והארגון גם יחד. כולם נבהלים ומקצצים. ונכון עושים. אין מה לדבר יותר על אנגלית עסקית או על אנגלית לארגונים ולאנשי העסקים. אבל עוד היו מספר תלמידים בודדים שיצאו לתערוכות, ואחד מהם היה ישראל בל מניר גלים לילדים. הוא ומנהלת השיווק שלו, התכוננו לתערוכה, ודניאלה הכינה אותם. וכמו תמיד נכנסה לעובי הקורה, למדה את המוצר, לימדה אותם להדגיש את המאפיינים החשובים ולהבליט את היתרונות , והפנימה.

ואז גם גדלה חן הקטנה, והלכה לגן, והגיעה לטרום חובה. ופתאום התחבר הכל יחד - לא רק למבוגרים, אלא מגיל 4. עכשיו גם הצליחה דניאלה יותר לעבוד עם ילדים מאשר בתחילת דרכה כמורה ובצעירותה. דווקא עם הילד השלישי חל בה השינוי שחיבר אותה יותר להוראה של ילדים, אבל עדיין לא בצורה ילדותית אלא בצורה לוגית בגובה העיניים שלהם. ולא במקום אחד, אלא הפעלה של חוגים במקומות שונים, קרוב לילדים. והשימוש במשחקים השונים ללימוד האנגלית בלי הצורך בידיעת הקריאה. ואז בצורה קצת מניפולטיבית (manipulative) מתמרנת דניאלה את הילדים תוך כדי משחק ללמוד אנגלית, בלי שהם בכלל מרגישים שהם לומדים. קצת רמייה אומרת דניאלה, אבל יש תוצאות!

ואז גם נולדה התוכנה, ועוד תוכנה. ובקרוב גם התרחבות בארץ וגם יצוא.

 

 

לפני כמעט 10 שנים, הגיעה בחורה מכיוון חדרה, ללמוד אנגלית. היא לא ידעה אפילו מה צורתן של האותיות. והיא לא היתה צעירה. וזה היה ממש חדש. אפילו נורא! בחורה בשנות ה-20 לחייה ובלי אפילו קריאה??? אנחנו, אלה שיודעים אנגלית, בכלל לא מעלים על הדעת שיש מי שלא יודע אנגלית. ושאנגלית יכולה להיות בעיה.

ואז נזכרה דניאלה איך פעם לימדו קריאה, ושילבה את מה שזכרה מאז עם ניסיונה וידיעותיה היום, בחנה חקרה ולקחה בחשבון את גילה והשכלתה של התלמידה, יצרה תכנית להוראת הקריאה, יצרה דפי תרגול לפי שיטה זו… ויצאה לדרך.

ואחרי הבחורה מחדרה הגיע מנהל בכיר בחברה ציבורית גדולה, כבן 60, שגם הוא לא ידע לקרוא. בתוקף תפקידו נסע האיש לחו"ל פעמים רבות, וחוץ מלקרא את המילה hotel לא ידע כלום. ואחריו עוד בחורה מרמת גן, ועוד חיילת משוחררת, ועוד בחורה ששהתה שנים בארה"ב ואף פעם לא למדה לקרא כמו שצריך.

והיו גם אנשי עסקים מבוגרים יותר, אנשים שגלגלו מליונים, שטסו לכל מקום שרק תעלו בדעתכם, אבל , כשהיו צריכים למלא טופס לפני הנחיתה, היו צריכים תמיד את עזרת הדיילת. וסיפר איש עסקים אחד, כבן 50+, שנהג לפלרטט חופשי, ויום אחד פלרטט עם אחת הדיילות, כדרכו בקודש, אבל אז היה צריך למלא את הטופס באנגלית, והוא קרא לה לעזרה והיא הבריזה לו. ואז הוא החליט כי לעולם יותר לא יהיה תלוי בטוב ליבן של הדיילות.

והבושה, אנשי עסקים שאינם יודעים לקרוא נהגו לספר כי תמיד תרצו את אי יכולתם לקרא בנימוק ש"ששכחו את המשקפיים", ואז אחרים עשו עבורם את המלאכה. ובין התלמידים, היו שאמרו שיש להם דיסלקציה. ולכן הם לא מצליחים לקרא. ודניאלה החליטה לנסות ללמד אותם לפי שיטתה. וראו זה פלא, בקלות! היה כלא היה. הפציינטים קוראים.

וכך הגיעה חיילת משוחררת מנתניה שידעה אנגלית ברמה ממש גבוהה אבל לא יכלה לקרוא. היא העידה על עצמה שגם בעברית יש לה בעיות קריאה וכתיבה. סיכמו שיוצאים לדרך ומנסים. קבעו קודם על 10 מפגשים של אחד-על-אחד, ונראה הלאה איך הולך ומה יהיה. הדיסלקציה שסבלה ממנה היתה קשה, וקשה היה לה אפילו לכתוב את שמה בעברית. כמו כן סבלה מקשיים במוטוריקה עדינה. אבל, אחרי 5 מפגשים היא כבר קראה ספרונים, ובזאת תם סיפור אי הקריאה. אפילו לא רצתה לבוא להשלים את יתרת המפגשים.

כך הבינה דניאלה, שהשיטה אותה היא מיישמת היא שיטה שעוקפת דיסלקציה. השיטה אינה מרפאת, רק מלמדת בדרך אחרת, כך שאלה ה"חולים" בדיסלקציה, אינם מרגישים את המחלה. הדיסלקציה לא עוצרת בעדם מלקרא.

ומכאן היה המעבר גם לילדים וגם ללקויי למידה המאובחנים בבעיות של חלוקת קשב ורכוז ובבעיות זיכרון. (ראה השיטה). גם פה זה קרה לא בכוונה…

לדף הבא