וזה סיפור המעשה...

בתחילת שנות ה-90 , הגיעה בחורה מכיוון חדרה, ללמוד אנגלית. היא לא ידעה אפילו מה צורתן של האותיות. והיא לא היתה צעירה. וזה היה ממש חדש. אפילו נורא! בחורה בשנות ה-20 לחייה ובלי אפילו קריאה??? אנחנו, אלה שיודעים אנגלית, בכלל לא מעלים על הדעת שיש מי שלא יודע אנגלית. ושאנגלית יכולה להיות בעיה.

ואז נזכרה דניאלה איך פעם לימדו קריאה, ושילבה את מה שזכרה מאז עם ניסיונה וידיעותיה היום, בחנה חקרה ולקחה בחשבון את גילה והשכלתה של התלמידה, יצרה תכנית להוראת הקריאה, יצרה דפי תרגול לפי שיטה זו… ויצאה לדרך.

ואחרי הבחורה מחדרה הגיע מנהל בכיר בחברה ציבורית גדולה, כבן 60, שגם הוא לא ידע לקרוא. בתוקף תפקידו נסע האיש לחו"ל פעמים רבות, וחוץ מלקרא את המילה לא ידע כלום. ואחריו עוד בחורה מרמת גן, ועוד חיילת משוחררת, ועוד בחורה ששהתה שנים בארה"ב ואף פעם לא למדה לקרא כמו שצריך.והיו גם אנשי עסקים מבוגרים יותר, אנשים שגלגלו מליונים, שטסו לכל מקום שרק תעלו בדעתכם, אבל , כשהיו צריכים למלא טופס לפני הנחיתה, היו צריכים תמיד את עזרת הדיילת. וסיפר איש עסקים אחד, כבן 50+, שנהג לפלרטט חופשי, ויום אחד פלרטט עם אחת הדיילות, כדרכו בקודש, אבל אז היה צריך למלא את הטופס באנגלית, והוא קרא לה לעזרה והיא הבריזה לו. ואז הוא החליט כי לעולם יותר לא יהיה תלוי בטוב ליבן של הדיילות.

והבושה, אנשי עסקים שאינם יודעים לקרוא נהגו לספר כי תמיד תרצו את אי יכולתם לקרא בנימוק ש"ששכחו את המשקפיים", ואז אחרים עשו עבורם את המלאכה. ובין התלמידים, היו שאמרו שיש להם דיסלקציה. ולכן הם לא מצליחים לקרא. ודניאלה החליטה לנסות ללמד אותם לפי שיטתה. וראו זה פלא, בקלות! היה כלא היה. הפציינטים קוראים.

וכך הגיעה חיילת משוחררת מנתניה שידעה אנגלית ברמה ממש גבוהה אבל לא יכלה לקרוא. היא העידה על עצמה שגם בעברית יש לה בעיות קריאה וכתיבה. סיכמו שיוצאים לדרך ומנסים. קבעו קודם על 10 מפגשים של אחד-על-אחד, ונראה הלאה איך הולך ומה יהיה. הדיסלקציה שסבלה ממנה היתה קשה, וקשה היה לה אפילו לכתוב את שמה בעברית. כמו כן סבלה מקשיים במוטוריקה עדינה. אבל, אחרי 5 מפגשים היא כבר קראה ספרונים, ובזאת תם סיפור אי הקריאה. אפילו לא רצתה לבוא להשלים את יתרת המפגשים. כך הבינה דניאלה, שהשיטה אותה היא מיישמת היא שיטה שעוקפת דיסלקציה. השיטה אינה מרפאת, רק מלמדת בדרך אחרת, כך שאלה ה"חולים" בדיסלקציה, אינם מרגישים את המחלה. הדיסלקציה לא עוצרת בעדם מלקרא.

ומכאן היה המעבר גם לילדים וגם ללקויי למידה המאובחנים בבעיות של חלוקת קשב ורכוז ובבעיות זיכרון. (ראה השיטה). גם פה זה קרה לא בכוונה…