החיבור בין המילה ובין מה שהיא מייצגת כלומר המשמעות נעשים לא על ידי תרגום אלא על ידי הצגת תמונה חדשה וברורה שאינה ניתנת לפרשנויות או המשמעות הינה ברורה וחד משמעית. לפעמים אנחנו שואלים את הילדים בעברית אם זו מתנה או קופסא. או שמחליטים אם זו יונה או ציפור. ואז, אחרי שמחליטים עוברים לאנגלית ומאז אין יותר ספיקות.
החיבור בין המילה והסמל הוא מאוד חשוב. חשוב גם לעבוד עם כמה שפחות עברית. אבל יחד עם זאת תמיד לוודא שהמשמעות ברורה. ואז להשתדל לא להשתמש יותר בעברית.
באחד הימים, כשחן הקטנה השתתפה בחוג כתלמידה מן המניין, הלכנו יחד ברחוב, ניסיתי לתרגל איתה את התמונות שבקלפים. מספרת דניאלה. בקלף היה למשל צפרדע ירוקה. שאלתי אותה, מספרת דניאלה, איך אומרים צפרדע ירוקה, ועבר זמן מה עד שהקטנה ענתה. היא הייתה צריכה לעבור בראש מעברית לאנגלית וזה לקח זמן. לעומת זאת כשהיינו מראים תמונה התגובה והתשובה היו מיידיים. המסקנה של דניאלה היתה כי עדיף להראות את התמונה או את הצבע ולא להסביר בעברית.
בגיל מאוחר יותר, לעומת זאת, דניאלה כן מתרגלת אותם על תרגומים מעברית לאנגלית, דווקא של משפטים מאוד יומיומיים. זאת כדי שיתרגלו לעובדה, שאין תרגום מילולי של אחד לאחד, אלא דווקא יותר של משמעות וכוונה. וכאן גם נכנסת לתמונה החשיבות של תרבות.
